1. בפניי בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.
המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בגין תאונת דרכים שעברה התובעת ביום 13/6/04.
התביעה הוגשה לביהמ"ש ביום 15/9/11. לפיכך, מאחר שהתביעה הוגשה בחלוף 7 שנים ו - 3 חודשים ממועד התרחשות התאונה, טענה הנתבעת כי התביעה התיישנה.
2. התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי מכתב הנתבעת מיום 19/9/04 אליו צורף שטר סילוק, מהווה "הודאה בזכות" בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות (להלן - החוק"). לפיכך, טענה התובעת, כי תקופת ההתיישנות התחילה רק מיום ההודעה וטרם חלפה עד הגשת התביעה.
התובעת הפנתה לכך שבמכתב זה, בניגוד למכתבים אחרים ששלחה הנתבעת, אין ציון של "מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות" , או הסתייגות אחרת . התובעת הפנתה לכך ששטר הסילוק שצורף למכתב כלל את פרטי התובעת, פרטי התאונה וההסכמה למתן פיצוי ללא כל התניה. לפיכך, טענה התובעת כי הנתבעת הודתה בכל העובדות הנדרשות עפ"י הפסיקה כדי לבסס את זכותה לקבל פיצויים בגין התאונה בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות.
התובעת טענה כי אין המדובר במכתב שהיווה חלק ממשא ומתן או הצעת פשרה, אלא בתגובה ראשונה לפנייתה הראשונה, ללא שהתובעת נדרשה להמציא מסמכים נוספים.
בנוסף טענה התובעת כי הנתבעת החמיצה את ההזדמנות להעלאת טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה. לטענת התובעת בישיבת קדם משפט ראשונה לא הזכירה הנתבעת את טענת ההתיישנות ונדון מינוי מומחה ע"י ביהמ"ש. לפיכך טענה התובעת כי הנתבעת זנחה את טענת ההתיישנות שהעלתה בכתב הגנתה ואשר, לטענת התובעת, נטענה באופן סתמי . לטענת התובעת, מאחר שלנתבעת הייתה הזדמנות להעלות טענתה בישיבת קדם המשפט והיא נמנעה מלהעלותה, החמיצה הנתבעת את "ההזדמנות הראשונה" להעלות את טענת ההתיישנות.
עוד הוסיפה התובעת כי לאור התכתובת שנוהלה בין הצדדים, ידעה הנתבעת כי התובעת עומדת על זכותה ואינה יכולה לטעון לפיכך, כי חלוף הזמן יצר לה קושי ראייתי.
3. בתשובה לתגובת התובעת, השיבה הנתבעת כי המכתבים שנשלחו לתובעת כן היו במסגרת ובתקופת המשא ומתן ולפיכך, אינם מהווים הודאה בזכות לצורך החלת סעיף 9 לחוק. בנוסף הפנתה הנתבעת לכך שהתובעת לא חתמה על שטר הסילוק ולא התייחסה לכתוב בו כלל וכלל.
בתשובה לטענה שזנחה את טענת ההתיישנות, השיבה הנתבעת, כי המדובר בטענה המועלית בחוסר תום לב שכן ישיבת קדם המשפט הראשונה נפתחה בדיון בטענת ההתיישנות ואולם, הנתבעת קיבלה את המלצת בית המשפט כי תגיש בקשה מנומקת לדחיית התביעה. הנתבעת טענה כי הבקשה למינוי מומחה נידונה נוכח עמדת ביהמ"ש כי הדיון בבקשה למינוי מומחה לא ידחה וזאת מבלי שזנחה את טענת ההתיישנות.
4.
דיון:
לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה.
אין חולק כי ממועד התאונה ועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ - 7 שנים. אמנם, עפ"י סעיף 9 לחוק"
"הודה הנתבע, בכתב או בפני ביהמ"ש, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה...".
יחד עם זאת ההלכה הפסוקה כבר קבעה ביחס למשא ומתן בין מבטחת לבין תובע תגמולי ביטוח,
כי כל עוד המדובר במשא ומתן ענייני, לא תחשב המבטחת כמודה בזכות התובע. הצעת פשרה כשלעצמה אינה נחשבת כהודאה בקיום זכות.
ראה בעניין זה ההלכה כפי שנפסקה ברע"א 9041/03 בטחיש נ. מדינת ישראל.
אציין כי גם במקרה שבפניי כמו בפס"ד בטחיש, מצויין בראש המכתב מיום 19/9/04
"מבלי לפגוע בזכויות" - לעניין זה ראה בפסק דין בטחיש.
"
אשר לרישום "
מבלי לפגוע בזכויות", אשר נזכר בכותרת המכתבים, הרי שהלכה היא כי משמעותו של הרישום "מבלי לפגוע בזכויות השמורות" במסמך הינה מוגבלת, אולם גם אם נפקותו של הסעיף האמור אינה חלה על תוכן המסמך, וככלל אין בו כדי לפגוע בהתחייבות הכלולה במסמך
הרי עיקר תכליתו נועדה לנסיבות של משא ומתן לפשרה כדי לסייג את ההתחייבות המוצעת ולהגבילה להצעת הפשרה בלבד.
כבר נפסק כי כאשר מופיע רישום כזה במסמכים הנכתבים במהלך משא ומתן לפשרה, אין מסמכים אלה יכולים לשמש כהודאת בעל דין בבית המשפט כאשר המשא ומתן נכשל (ראו : ע"א 440/75 דנציגר פ"ד ל (2) ; 260/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ פ"ד מז (1) 311 , 333-334 ). מעבר לדרוש , ומבלי לקבוע מסמרות, יצויין כי לדעתנו הרישום הסטנדרטי "מבלי לפגוע בזכויות" בכותרת המסמך כשלעצמו אינו שולל בהכרח, בכל הנסיבות, את האפשרות לקבוע כי האמור במסמך מהווה הודאה לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות ;
כל מסמך ייבחן על פי תוכנו בהתאם לנסיבות המקרה. מכל מקום , בעניינו המכתבים נכתבו כהצעה לצרכי פשרה בלבד וברור מתוכנם כי לא היוו הודעה בזכותו של המבקש לפיצויים".
(הדגשה שלי ר.א)
במקרה דנן, המכתב מיום 19/9/04 , היווה הצעת פשרה ראשונית מטעם הנתבעת ואינני מקבלת את טענת התובעת כי אין המדובר במשא ומתן. עיון במכתב שהינו תשובה ראשונית לפניית התובעת מעלה כי המדובר בהצעת פשרה שהוצעה "מבלי לפגוע בזכויות" וכשצוין בסיומה "
לחילופין -
נא
העבירו
תלושי
שכר...". כלומר, המדובר בהצעה לסילוק "מטרד התביעה" כבר בשלב ראשון כשצוין, כי ככל שהתובעת לא תיעתר להצעה, עליה להמציא מסמכים נוספים, אשר ברי כי נועדו להמשך ניהול המשא ומתן.
אמנם במכתב זה בניגוד למכתבים מאוחרים יותר, לא צוינה ההסתייגות "מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות" יחד עם זאת, המדובר במכתב תשובה לפניה שנערכה
בסמוך להתרחשות התאונה והינו ממועד של 3 חודשים בלבד לאחר התרחשות התאונה. לפיכך, די היה בציון ההערה כי ההצעה מוצעת "מבלי לפגוע בזכויות" ולא היה צורך באותו שלב לציין את עניין ההתיישנות. במכתבים מאוחרים יותר, משנת 2007 ואילך, הוסיפה הנתבעת גם את הכיתוב "מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות" וזאת לאור חלוף הזמן מעת התרחשות התאונה. אולם בכך יש דווקא כדי להעיד על תום ליבה של הנתבעת בניהול המשא ומתן ועל השתהותה של התובעת דווקא בהגשת התביעה: למרות שכבר מ - 2007 הובא לידיעתה של התובעת באופן מפורש, כי הנתבעת לא תוותר על טענת ההתיישנות, לא טרחה התובעת להגיש תביעתה אלא 4 שנים לאחר מכן.